באמצע טיפול אף אחד לא עונה לטלפון. גם מיכל לא.
הידיים של מיכל עסוקות — בונה, מקצצת, מצפה בג'ל. הטלפון מצלצל על השולחן, נדלק, כבה. הלקוחה שרצתה לקבוע תור לא תתקשר פעמיים; היא תקבע אצל מישהי שכן ענתה.
ובערב, כשסוף סוף יש רגע, מתחיל הסבב: להחזיר שיחות, לסדר את היומן, להיזכר מי ביטלה, מי לא הגיעה בכלל — ומי יצאה בלי לשלם, כי באמצע הטיפול לא נעים היה להגיד משהו.
זו לא רשלנות. זה עסק של אישה אחת: כשהיא עובדת, אין מי שינהל את המשרד. וכשלקוחה שוכחת לשלם — הכסף הזה פשוט נשכח. כי לא נעים להזכיר.
והנה החדשות: הוואטסאפ שהלקוחות שלה כבר כותבות בו יודע היום לנהל את היומן לבד — ולזכור בשקט גם את מה שלא נעים להגיד בקול.
בואו נראה איך.